ט' תשרי תשע"ה > גליון 26 דו שבועון דיגטלי לנוער אריאל תורת חיים בעז! כ י ב י ו ם ה ז ה י כ פ ר ע ל יכ ם ל ט ה ר א ת כ ם מ כ ל ח ט את יכ ם ל פ נ י ה ת

النسخ

1 ט' תשרי תשע"ה גליון 26 דו שבועון דיגטלי לנוער אריאל תורת חיים בעז! כ י ב י ו ם ה ז ה י כ פ ר ע ל יכ ם ל ט ה ר א ת כ ם מ כ ל ח ט את יכ ם ל פ נ י ה ת ט ה רו זהו, רק ביום הזה. ואם אעשה תשובה בכ ניסן לא תתקבל אותה תוצאה? תשובה זה תשובה. בסופו של דבר חזרת אל הקדוש ברוך הוא והגיע לאותו היעד? אז לכאורה נראה שאין הבדל, אה? לכן, בא הכתוב לציין ולהבהיר לנו: יש שוני והבדל בין אותו היום מ- 364 הימים האחרים בשנה. דבר זה נקרא בלשון הגמרא עיצומו של יום. עוצמה מיוחדת שלא קיימת בשאר הימים. אפשר ממש להרגיש את זה באויר, לא קשה. צריך רק לנסות. בחזרה שלמה בתשובה שמגיעה בשלמות ובמאת האחוזים, עיצומו של יום נצרך, אך בתשובה שמגיעה בחצי קלאצ ככה, עיצומו של יום נצרך. בהחלט. אז שנספיק את שער הדמעות לפני שיסגר. צא! סמטה בצפת. ציור: רבקה למפרט

2 מחשבות על ראש השנה ועל הקשר שלנו למלך משה קטן עקידת בין כסה יצחק לעשור נועה זר التطورات األخيرة تشير إلى أن حزب الله يهدد إسرائيل تهديدا حقيقيا هذه النتيجة تأتي من بعض الحقائق : نبدأ من مكان ما في الصخر في العملية تبدأ في أن ننسى له. بضعة أيام قبل العملية أصيبت بصواريخ في إسرائيل وجاء إلى كريات شمونة. بعد عدة أيام من عناصر حزب الله وقد لوحظ زرع متفجرات بالقرب من الحدود مع إسرائيل تهدف إلى إيذاء الجنود. أنها ستضيف غريب تبادل إلطالق النار لم تتلق أي رد من الجيش اإلسرائيلي حول عدد الجنود حزب الله النشط. تجدر اإلشارة إلى أن اليوم انخفض في كريات شمونة الجيش اإلسرائيلي رد بإطالق قذائف كاتيوشا 20 في لبنان. في وسطهم أضع بالقرب - هذا الموقع أعمدة الرأي حول التهديد من لبنان إلى الشمال واصلت سلسلة من المقاالت التي ظهرت اآلن. وسائل االعالم االسرائيلية اليوم بدأت تستيقظ واالهتمام أكثر من ذلك بقليل لهذا الخطر. في نهاية العملية تم الحديث عنها في وسائل اإلعالم على سكان شمال واألنفاق المعنية وبدأت في إثارة النقاش حول هذا الموضوع. وبعد أسبوع ونصف مضت ظهرت مقالة في إحدى وسائل اإلعالم اإلسرائيلية أن سكان يقيمون بالقرب من الحدود مع لبنان مسار النفق تحديد. أقول أن قبل ثالث سنوات خريطة البريطانية نشرت أصال مع الز األنفاق حزب الله الحقيقية. صدر األسبوع الماضي العديد من وسائل اإلعالم في إسرائيل بأن حزب الله يخطط لالستيالء على بعض البلدات في الجليل واألنفاق. وجاء اليوم تقارير تفيد بأن مصدر مقرب من حزب الله حزب الله يدعي أن المعركة القادمة سوف يستغرق بضع ساعات إلى مكان معروف في الجليل. وفقا لنصر الله قال مؤخرا ما يقوله إسرائيل اآلن. بالطبع نعتقد أن اتخاذ تسوية يجب أن يكون عبر األنفاق ولكن من المهم أن نعرف أن تتمكن من تنفيذ 100 فرق مختلفة حزب الله تسلق السياج والهروب غابة متشابكة على الحدود التي تلت ذلك Ccafsr. بسهولة الحصول على واحد من ن منطقة في جنوب لبنان. صور صدر يبدو كاملة وذكرت وحدات الجيش اللبناني بطائرات دون طيار اقتادوه (الصورة هنا). أعلن المتحدث باسم الجيش اإلسرائيلي أن الجيش اإلسرائيلي عطل برنامج يتحقق هذا الحدث. هناك الكثير من ضربات الطائرات بدون طيار في اآلونة األخيرة هل يعني التطورات األخيرة تشير إلى أن حزب الله يهدد إسرائيل تهديدا حقيقيا هذه النتيجة تأتي من بعض الحقائق : نبدأ من مكان ما في الصخر في العملية تبدأ في أن ننسى له. بضعة أيام قبل العملية أصيبت بصواريخ في إسرائيل وجاء إلى كريات شمونة. بعد عدة أيام من عناصر حزب الله وقد لوحظ زرع متفجرات بالقرب من الحدود مع إسرائيل تهدف إلى إيذاء الجنود. أنها ستضيف غريب تبادل إلطالق النار لم تتلق أي رد من الجيش اإلسرائيلي حول عدد الجنود حزب الله النشط. تجدر اإلشارة إلى أن اليوم انخفض في كريات شمونة الجيش اإلسرائيلي رد بإطالق قذائف كاتيوشا 20 في لبنان. في وسطهم أضع بالقرب - هذا الموقع أعمدة الرأي حول التهديد من لبنان إلى الشمال واصلت سلسلة من المقاالت التي ظهرت اآلن. وسائل االعالم االسرائيلية اليوم بدأت تستيقظ واالهتمام أكثر من ذلك بقليل لهذا الخطر. في نهاية العملية تم الحديث عنها في وسائل اإلعالم على سكان شمال واألنفاق المعنية وبدأت في إثارة النقاش حول هذا الموضوع. وبعد أسبوع ونصف مضت ظهرت مقالة في إحدى وسائل اإلعالم اإلسرائيلية أن سكان يقيمون بالقرب من الحدود مع لبنان مسار النفق تحديد. أقول أن قبل ثالث سنوات خريطة البريطانية نشرت أصال مع الز األنفاق حزب الله الحقيقية. صدر األسبوع الماضي العديد من وسائل اإلعالم في إسرائيل بأن حزب الله يخطط لالستيالء على بعض البلدات في الجليل واألنفاق. وجاء اليوم تقارير تفيد بأن مصدر ن منطقة في جنوب لبنان. صور صدر يبدو كاملة وذكرت وحدات الجيش اللبناني بطائرات دون طيار اقتادوه (الصورة هنا). أعلن المتحدث باسم الجيش اإلسرائيلي أن الجيش اإلسرائيلي عطل برنامج يتحقق هذا الحدث. هناك الكثير من ضربات الطائرات بدون طيار ث التطورات وتصبح واحدة واحدة نصل إلى استنتاج بسيطفي اآلونة األخيرة هل يعني ذلك شيئا باختصار إذا أضفنا أحدث التطورات وتصبح واحدة واحدة نصل إلى استنتاج بسيط מסמדר ההולנדית לרבנית סמדר חיזבאללה ממשי איום אלחנן המר, כתב צעיר עיר בצ כת מעין ויסברג, כתבת צעירה לחזור אבל להתקדם מעבדת הפוטשופ שלי פסיה ברכה מילר, כתבת צעירה והרשענו. זדנו. חמסנו. נו. קישינו עורף. רשענו. ש שענו. זדנו. חמסנו. סררנו. עווינו. פשענו. צררלנו. דיברנו דופי. העוינו. והרררנו. עווינו. פשענו. ו. גז תשרידנו. ניאצנו. ס 26 גדנ ט' שמיםשמנו. ב תשע"הו. אשמנו. בגדנו. ר א מ ו. ו. נ נ ע צ ת ל ע ו. ת נ קר. יעצנו רע. כיזב שיחתנו. תיעבנו. תעינו. תעתלעננו שקר. יעצנו רע. לנו ש צררטנפו. קישינו עורף. רשענו. ו. והרשענו. זדנו. חמסנו. טפ ררנו. קישינו עורף. גזלנו. דיברנו דופי. העוינאצנו. סררנו. עווינו. פשענו. צגזלנו. דיברנו דופי. כיזבנו. לצנו. מרדנו. ניעינו. תעתענו. אשמנו. בגדנו. יזבנו. לצנו. מרדנו. רשענו. שיחתנו. תיעבנו. ת סנו. טפלנו שקר. יעצנו רע. כ ו. שיחתנו. תיעבנו. העוינו. והרשענו. זדנו. חמ נו. צררנו. קישינו עורף. רשענוינו. והרשענו. זדנו. ניאצנו. סררנו. עווינו. פשעבגדנו. גזלנו. דיברנו דופי. העאצנו. סררנו. עווינו. תעינו. תעתענו. אשמנו. נו רע. כיזבנו. לצנו. מרדנו. ניבנו. תעינו. תעתענו. טמן, כתבת צעירה ו. טפלנו שקר. יעצ רהנוהר ענו. שיח חייתםנבו. רנתיסוןע זדנו. חמסנו. טפשיל ש ר ף. ר עו חמסנפשענו. צררנו. קי צעירהשינוברנו דופי. העוינו. והרשענו. וינו. פשענו. צררנו. אילה זומר, דנו. כתבתגזלנו. די צנו. מרדנו. ניאצנו. סררנו. עושמנו. בגדנו. גזלנו. ג ב שמנו. שאקר. יעצנו רע. כיזבנו. ל נו. תיעבנו. תעינו. תעתענו. אר. יעצנו רע. כיזבנו. ת חמסנו. טפלנו שק קישינו עורף. רשעויננו. ו. ושיהחרשענו. זדנו. דיברנו דופי. הע מחשבים מדריך הקדמה Disk On key למעכצתמיב אלול כולנו מנסים להשתפר, בימים אלו, ימי חודש קבלות חדשות לשנה החדשה. אות מה יש לנו לתקן, לקבל ולא כל כך עמדנו בקבלות לר את אותו הדבר בשנה שעברה מצד שני, כולנו יודעים שעשינו בלות שאנחנו מקבלים על עצמנו מים באמצע המדבר''. הק השיר בניתי כפר עוד לא מצאתי נחנו עומדים בקבלות האלה, "'באלה הידיים עוד לא פילו שטותיות, ורק אחרי שא טנות שנראות לנו לפעמים א צריכות להתחיל מקבלות ק (ותאמינו לי, רק אז נעבור לקבלות גדולות זה קשה) למצוא מים באמצע המדבר. יותר כמו האלה... כולנו מכירים את כפרה עלינו שלי שלך, שלך שלי השנה החדשה שירה הרטמן, כתבת צעירה חיים ברנסון צעד נוסף בגאולת ישראל תפארת גולדפרד אורי קויתי, כתב צעיר ורק אני עוד כותבת שירים אביטל נעמה מדר (אבוהב) לסיפור באתר שמחה זה ציווי נגה בצלאל, כתבת צעירה פרק א אמונה דבורה מאיר, כתבת צעירה יעל האיתן השמח בחלקו מדריך גיטרה שמים - דו שבועון דיגיטלי לנוער הדר אלאלוף גם את / ה יכול להופיע בגליון הבא! דוא"ל shamaim26@gmail.com : יוצא לאור ע"י ההנהלה הארצית תנועת הנוער אריאל רח' הקבלן,41/1 הר נוף ירושלים מיקוד עורכים : מרדכי יורבצקי, רעות אסתר פינקוס עורכת אחראית : אפרת ליבי עיצוב גרפי : יצחק למפרט il@inn.co.il

3 אפרת ליבי מרדכי יורבצקי משה קטן אלחנן המר חיים ברנסון מיכל ון-לואן תפארת גולדפרד הדר אלאלוף יעל האיתן נתנאל גבאי אורי אלבז יאיר אוחיון אורי קויתי אמונה דבורה מאיר אלישבע אייזנברג יעל חלפון בת עמי אלישיב אשר סדן שילה פרידמן יאיר צפדיה ידידיה סינואני אילה זומר אביה גיאת בטחה רוטקוף שירה קשתיאל נתנאל ולד ידידיה פינק נועם ניסן חגי הרשנסון שירה קצב יערה כחלון יעל דדון שירה רחמים חיים ג'רבי ישי צלמון צבי ליבנה פינחס כהן הודיה אדלר רחלי קארו רעות אסתר פינקוס שירה הרטמן מלאכי פרימן שמואל שחור אלישיב רקובסקי יוסף חיים צפדיה פסיה ברכה מילר מעין ויסברג שירה הרטמן אסתר בצלאל שמים לדואר האלקטרוני פעמיים בכל חודש לחצו כאן להצטרפות

4 מחשבות על ראש השנה ועל הקשר שלנו למלך עתה הולך מכאן. הבן מגורש ולאחר מחשבה, חושב המלך, למה גרשתי את בני, והוא מתגעגע אליו. מחליט המלך לצאת להסתובב בארץ למצוא את בנו. יצא המלך וכבר אחר שאיבד תקווה, מצא סוף סוף את בנו. הבן במשך חודש שלם שהה יחד עם אביו וכל החודש הרבה לבקש סליחה מאביו. כל בוקר הוא הזכיר לו עד כמה הוא מצטער ועצוב לו מזה, והוא מתבייש מכך. המלך שהבין שבנו מתחרט נתן לו ביד רחבה, ומילא את כל בקשותיו לטובה ואמר לו : בני, גם אם אתה מתרחק ממני תמיד אתה יכול לחזור, רק תחזור בתשובה וכבר תוכל לשבת בארמון ולהיות היורש אחרי. רצח. פשוט כך. כל כך קשה לקלוט שבגלל מעשה של איש אחד, שעוד יכל לדבר עם אלוקים כל העולם עכשיו אבל אלוקים לא שוכח אותנו, אמנם הוא כועס וגם בבוץ. מעניש אבל הוא גם חס עלינו ושולח את כנפיו וגואל לאדם הזה קראו - קין. אני אקרא בשבת "בראשית" את אותנו מכל הרע הזה, בימים שאלוקים ממש מתהלך העלייה לתורה שלי ואקרא את הדו שיח של אלוקים בשדה, אלוקים כאן, רק בא לראות ולשמוע את עם קין " : ויאמר ה' אל קין, אי הבל אחיך, ויאמר לא ידעתי בקשותינו ובעזרת ה' גם לקבלם. אז נכון, קין חטף השומר אחי אנוכי". עד כאן, ההתגוננות כשעדיין הוא עונש קשה, נע ונד בארץ, עובר ממקום למקום ובסוף לא חוטף. ואז אחרי זה, קין חוטף הרבה "נע ונד תהיה גם מת מירי טועה (של למך), אבל עדיין אלוקים מגן בארץ". וקין בוכה במר ליבו לאלוקים שיחון אותו אבל עליו, שבעתיים יוקם, אנחנו מתו לנו כל כך הרבה, הוא מצליח רק חלקית ". והייתי נע ונד בארץ והיה כל אבל אלוקים מחזיר ועוד יחזיר מנה אחת אפיים מוצאי יהרגני" הוא מבקש על נפשו. אבל אלוקים גם לשונאינו. אז בחודש האדיר שעבר עלינו, חודש שבו כשבניו מתרחקים מדרך הישר הוא לא שוכח אותם : השתדלנו לפחות בקצת לנסות לעבוד את אלוקים "לכן כל הורג קין שבעתיים יוקם, וישם ה' לקין אות ביראה ולהאמין בביטחון מלא בכח ה' בעולם, אחרי המשל מובן, וזה מאוד חשוב לקלוט את המסר הזה. כל החודש הזה מגיע יום השיא. ונדגים זאת במשל. לבלתי הכות אותו כל מוצאו". גם אם חטפנו, וה' החליט לקחת ממנו את מיטב בנינו, זה מתקשר לנו לראש השנה. בראש השנה אחרי כל למלך אחד היה בן. הבן הזה היה שובב גדול. כל את הגיבורים שבחיל, ואת הנערים היקרים שמסרו החטאים שעברנו השנה, כל הלשון הרע, הרכילות, הזמן עשה נזקים אחרים. עד שלמלך נמאס. הוא נפשם על קידושו, גם אז ה', אבינו, לא עוז אותנו. תמיד הכעס השנאה והמריבות, כל עבירות שבין אדם הציב שומרים ואמר אל תכניסו את בני אל הבית אנחנו יכולים לשוב, רק נחזור אליו אמת וכבר נזכה למקום, זלזול בתורה וחוסר אמונה, גם כשאנו במצב ("וישם מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב להיות יורשי העצר. כל כך חשוב המסר, עד שכמעט קשה כל כך, ה' כועס לפעמים ומעניש אותנו בעונש המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים"), לאחר שהבן אין מה להוסיף. רק להפנים שאלוקים אוהב אותנו כל כך קשה כמו 72 הרוגים במבצע שהיה לריק, בגלוי נלחם נגד אביו (רק שנראה את המצב בתל ולא מוחל למי שפוגע בנו. הוא משיב ויחטיף, ואם מלך ושלושה נערים כל כך צדיקים שהלכו להתיישב ליד אביב), אביו נתן לו מכות חזקות בלחיו ואמר לו, זהו רוא האת בנו נאנק, וסובל הוא לא ישתוק, אלא יחוש מעתה ואילך "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה", לעזרה לבנו. כך גם ה' אלוקינו לנו. ה' מתחת לכיסא הכבוד. משה קטן, כתב צעיר כתוב תגובה לכתבה באתר

5 עקידת יצחק נועה זר "כמובן" הוא ענה, הוא לא חשב שאי פעם יהיה לו כל כך קשה לענות לריבונו של עולם תשובה חיובית. איך הוא יעשה זאת? אחרי כל כך הרבה שנות ציפיה?? אבל הוא יודע, הוא יעשה זאת, הוא לא פיקפק בכך לרגע. בבוקר הוא קם בזריזות, הוא שמח- הוא הולך לעשות את דבר ה', לא היה לו דבר חשוב מזה. אך כאבו היה רב, הוא אינו מסוגל לחשוב על המשמעות של עשיית דבר ה' זו הפעם, זה היה הניסיון הקשה מכל. "יצחק" קרא אברהם לבנו האהוב, "אנחנו צריכים ללכת". יצחק קפץ מיד ממיטתו, כזה הוא יצחק, אף פעם לא שואל שאלות וסומך על אביו בכל דבר. אברהם חבש את חמורו וקרא לשני נעריו. הם יצאו לדרך. הוא חשש מהרגע שבו יצטרך לספר ליצחק את סיבת השכמתם המוקדמת, אך לבינתיים יצחק לא שאל. לאחר שלושה ימים של כאב עמוק מצד אברהם, בעוד יצחק שמח ומקפץ ועוסק בדברי תורה, ראה אברהם את ההר מרחוק, לא היתה לו שום תהיה, הוא פשוט הרגיש שזהו המקום. עפ"י עיניו הבורקות של יצחק, וידו שנלחצה בחוזקה ליד אביו, הבין אברהם שגם יצחק מרגיש ונמשך אל המקום. הנערים לא ידעו, הוא ראה זאת על פניהם, הם יצטרכו להישאר פה. "שבו לכם פה עם החמור" אמר אברהם לנעריו, ואני והנער נלכה עד כה, ונשתחווה ונשובה אליכם." יצחק הסתכל אל אביו בתמיהה, אך לא שאל. ככל שהתקרבו אל המקום, גברה תחושתו שללא כל ספק הוא הולך לעשות זאת, אך גם כאבו גבר מרגע לרגע, והוא לחץ את יד בנו בחוזקה. "אבי, " יצחק לא התאפק, הוא היה חייב לשאול. "הנני בני" אברהם ידע שהרגע הזה יגיע, והוא לא מנע מבנו להגיע למסקנה הכאובה. "הנה האש, והעצים, ואיה השה לעולה?" זהו, הגיע הרגע- "אלוקים יראה לו השה לעולה בני." ענה אברהם ברכות. ידו של יצחק נלחצה בחוזקה רבה לידו של אברהם, כמבין שאלו הן שעותיו האחרונות. אך הוא המשיך ללכת בביטחון עם אביו כאומר שאם זהו הקורבן שריבונו של עולם רוצה ממנו, הוא יעשה זאת בשמחה ובלבד שה' יראה כמה דבק הוא בו ורוצה לעשות את רצונו. לרגע יצחק לא היסס, גם לא כאשר בנו יחדיו את המזבח וכששם אותו אביו מעל לעצים. אברהם הניף את המאכלת ללא היסוס. גם כעת, כשלא היה חלק בנפשו ובגופו שלא הרגיש את הכאב העצום, הוא לא היסס כלל, הוא שמח על ההזדמנות להוכיח לה' כמה הוא מאמין, וכמה הוא מוכן להקריב למענו. ככל שאהבתו לבנו גדולה יותר, כך ההקרבה שהוא מוכן להקריב גדולה יותר, וברגע זה הוא אהב את בנו כפי שלא הרגיש כלפי איש מעולם. "אברהם אברהם" קרא אליו לפתע מלאך מן השמים, "הנני" הוא ענה. "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" לרגע אברהם לא הבין "כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה, ולא חשכת את בנך את יחידך ממני." הקלה עצומה שטפה את אברהם, עכשיו הכל היה מובן, הניסיון, ההבטחה לזרע מיצחק. פניו של יצחק הביעו שמחה עצומה, שמחה על שהוכיח לה' את דבקותו. ויחד עמדו אב ובנו, והתפללו למקור אמונתם והודו לו על שנתן להם כוח לעמוד בניסיון הקשה מכל! כתוב תגובה לכתבה באתר

6 בין כסה לעשור אילה זומר, כתבת צעירה היא עברה על הרשימה שוב. הכל היה מסומן בווי. היא נשפה בהקלה. "סוף סוף סיימתי לבקש סליחה מכולם, עכשיו אני יכולה לפתוח דף חדש, החל מיום כיפור, אני אפסיק לפגוע, לרכל ולהעליב בעז"ה" קל להגיד, קשה לעשות. אבל באותו רגע היה נראה ליעלה שהיא יכולה לעשות הכל. היא התכוננה לישון ונכנסה למיטתה, מחר יומיים לפני יום כיפור והיא ידעה שהלילה תישן בשלווה. אך לא כך היה. היא התהפכה במיטתה, שינתה תנוחה ושוב חזרה על כך בסדר הזה, ועדיין לא הצליחה להירדם. משהו הטריד אותה, והיא ניסתה להבין מה. היא הרימה את מבטה אל השולחן המבולגן, כשלפתע נתקלו עיניה במחזיק מפתחות בצורת נעל שהיה מוצמד אליו פתק ובו הכיתוב "שנתחיל ברגל ימין". לפתע היא נזכרה בהכל. זה היה בתחילת שנה שעברה, כאשר המנהלת נכנסה לכיתתן והכריזה על בואה של המורה החדשה: "קוראים לה ספיר והיא מורה מעולה. למעשה, אחת מהטובות ביותר בבית ספרינו" אבל הן התאכזבו. הרי כולן ידעו שהמורה הדס היא הכי מצחיקה וחמודה והתאכזבו כששמעו שלא הן יקבלו אותה. פטפוטיהן הפכו סוערים והן אפילו לא שמו לב כאשר המורה ספיר נכנסה. תרמה לזאת גם העובדה שגובהה של המורה החדשה לא עלה על מטר וקצת. כאשר סוף סוף הצליחה המורה למשוך את תשומת ליבן של הבנות היא זכתה בלא יותר מאשר מבטי בוז ותמיהה על חוצפתה של המורה שהעזה להפריע לשיחתן. כאשר התיישבו במקומותיהן הן החלו לעסוק במגוון עיסוקים שונים, מלצייר ועד לגרד את השולחן עם סרגל. המורה ספיר ניסתה לשווא ללמד, ללא הצלחה יתרה. למעשה, ללא הצלחה בכלל. וכך זה המשיך כל החצי הראשון של השנה: רכילויות על המורה "שלא מצליחה להשתלט על הכיתה שלה ולא יודעת ללמד" מאחורי גבה וגם לפניה. המורה דווקא ניסתה לקנות את ליבן והייתה מחלקת צ'ופרים מיוחדים, קטעים מעניינים לקריאה ומדי פעם הייתה עושה שיעור כיף, אך כל אלו לא הועילו לה והיא המשיכה לזכות באותו יחס מזלזל מצד הכיתה שלה, ובהמשך גם משאר בית הספר. היא ניסתה כל שיטה שהיא, עונשים וויתורים, ניסתה להיות נחמדה וכשזה לא עבד עברה להיות קשוחה, אך גם זה זכה לכישלון חרוץ, ורק הגביר את הזלזול של הכיתה. באזור חודש אדר, באמצע השנה, הפסיקה המורה ספיר לבוא ללמד. במשך כמה שבועות עוד הסתובבו שמועות אודותיה אך ככל שחלף הזמן זיכרונה של המורה ספיר התפוגג מלב כולן. בהמשך השנה המורה הדס עברה ללמד אותן וכולן שמחו. בעודה מתבוננת במחזיק המפתחות התמים בצורת הנעל אותו חילקה להן המורה ספיר לפני יום כיפור עלו כל הזיכרונות בראשה של יעלה ובצביטת אשמה היא נזכרה שהיא הייתה המרכלת הראשית, וכנראה גם זאת שהכי פגעה במורה ספיר. אחרי שזה קרה היא כבר שכחה. ניסתה להדחיק ובאמת לא חשבה על כך יותר. אבל עכשיו הכל עלה בחזרה ובנקיפות מצפון חזקות היא הבינה שעליה להתנצל, אבל לא סתם. זו חייבת להיות התנצלות מיוחדת. לא סתם שיחת טלפון: "המורה, סליחה אם פגעתי. גמר חתימה טובה." וכי מישהו באמת היה מודה שנפגע בנסיבות כאלה?! לא. היא חייבת ללכת לביתה וגם להביא לה משהו מיוחד. היא ידעה שיש לה הרבה על מה לבקש סליחה וקיוותה שהמורה ספיר תסכים לסלוח לה, אם לא על הכל אז לפחות על חלק. "מחר אשאל המשך בעמ הבא "הבנות הגישו את מה שעמלו עליו כל ההפסקות באותו היום: פרח מגולף מעץ" איור: רבקה למפרט

7 את המנהלת לכתובתה של המורה ספיר." החליטה בנחישות, ועברה לחשוב על מה עליה לעשות, על מנת לזכות במחילתה של המורה. חשבה וחשבה, ולבסוף עלה במוחה הרעיון המושלם והיא נרדמה. למחרת לפני תחילת הלימודים היא ניגשה אל המנהלת וביקשה את הכתובת והטלפון של המורה ספיר. המנהלת הביטה בה בתמיהה אך לא אמרה דבר ומסרה לה את מבוקשה. בהפסקה הגדולה נעמדה יעלה על השולחן והכריזה בקול: "כולן לבוא! כולן לבוא!" הבנות המסוקרנות התקבצו מסביבה והיא הסבירה להן את מה שעשו למורה ספיר ללא כחל ושרק. הבנות, שאשמה ניבטה מעיניהן, שאלו אותה מה היא מציעה לעשות והיא הסבירה את תוכניתה. הן קבעו ללכת מיד לאחר הלימודים. כשנגמרו הלימודים צעדו הבנות לביתה של המורה ספיר ודפקו בחשש על הדלת. "יבוא" נשמע קולה העדין מבפנים והדלת נפתחה. המורה לא הצליחה להסתיר את הפתעתה למראה כיתתה לשעבר בפתח ביתה ומיהרה להתעשת ולהציע להן להיכנס. "קצת צפוף פה, אני מקווה שלא אכפת לכן." היא חייכה אליהן בנעימות שרק הגבירה את תחושת האשמה שלהן. לאחר כמה כחכוחים נרגשים בגרונה הצליחה יעלה להסביר את מטרת בואן: "באנו לבקש סליחה, המורה. סליחה על הכל! זה לא הגיע לך, את המורה הכי טובה שהייתה לנו מאז!" פניה הכנים של יעלה גילו למורה ספיר שהיא באמת מתכוונת לזה, ומכל הלב. וכך גם פניהם של הבנות האחרות. "זה בסדר" היא אמרה בקולה הנעים. למדתי לסלוח, והן אתן הייתן רק ילדות. וחוץ מזה, הקב"ה עזר לי ומצאתי עבודה נהדרת, עם ילדים של חינוך מיוחד. אני נהנית מכל יום ומודה לה' יתברך!" היא חייכה אליהן והציעה להן מהעוגיות שהכינה לפני שהגיעו. הבנות חייכו בהקלה. יעלה ידעה שהגיע הרגע. "הבאנו לך משהו" אמרה בביישנות. "הו באמת?! לא הייתן צריכות..." אך יעלה התעקשה: "זה לא משהו סתם. זה משהו מיוחד מאיתנו!" "אם כך, אני מוכנה לקבל את זה." אמרה המורה ספיר בחיוך. הבנות הגישו את מה שעמלו עליו כל ההפסקות באותו היום: פרח מגולף מעץ, אותו גילפה טליה בעלת הכישרון האומנותי, ועליו חרתו את המילים: למורה הטובה בעולם, מאיתנו, אלה שלא היה מגיע להן לזכות בה, ולא העריכו מספיק את מה שזכו בו. ומתחת חתמו הבנות את שמותיהן. בעיניה של המורה ספיר עמדו דמעות. "אתן מקסימות!" היא אמרה, "ואני באמת סולחת לכן. חשוב לי שתגיעו ליום כיפור טהורות." הבנות נפרדו לשלום מהמורה ויצאו כשתחושת הקלה בליבן, אך גם החמצה. "איך יכולנו לתת למורה כל כך נפלאה לחמוק לנו מבין הידיים?! ועוד איך שהתנהגנו אליה..." אמרה מישהי ופני כולן הסמיקו מבושה. "אני חושבת שזה לקח להבא: לעולם לא לזלזל במישהו. לכל אדם יש ערך, ולעיתים גדול בהרבה ממה שהיינו מנחשים!" אמרה יעלה וכולן הנהנו בהסכמה. באותו יום כיפור הרגישה יעלה שמשהו באמת השתנה אצלה, ושמעכשיו היא באמת תוכל להיות אדם טוב יותר. כתוב תגובה לכתבה באתר אשמנו. בגדנו. והרשענו. זדנו. חמסנו. טפלנו שקר. יעצנו רע כיזבנו. לצנו. מרדנו. ניאצנו. סררנו. עווינו פשענו. צררנו. קישינו עורף. רשענו. שיחתנ כפרה עלינו תיעבנו. תעינו. תעתענו. אשמנו. בגדנו. גזלנ דיברנו דופי. העוינו. והרשענו. זדנו. חמסנ טפלנו שקר. יעצנו רע. כיזבנו. לצנו. מרד ניאצנו. סררנו. עווינו. פשענו. צררנו. קיש עורף. רשענו. שיחתנו. תיעבנו. תעינו. תעתע אשמנו. בגדנו. גזלנו. דיברנו דופי. העו והרשענו. זדנו. חמסנו. טפלנו שקר. יעצנו כיזבנו. לצנו. מרדנו. ניאצנו. סררנו. עוו פשענו. צררנו. קישינו עורף. רשענו. שיח תיעבנו. תעינו. תעתענו. אשמנו. בגדנו. גז דיברנו דופי. העוינו. והרשענו. זדנו. חמ טפלנו שקר. יעצנו רע. כיזבנו. לצנו. מ ניאצנו. סררנו. עווינו. פשענו. צררנו. קי עורף. רשענו. שיחתנו. תיעבנו. תעינו. תע אשמנו. בגדנו. גזלנו. דיברנו דופי. ה והרשענו. זדנו. חמסנו. טפלנו שקר. יעצ כיזבנו. לצנו. מרדנו. ניאצנו. סררנו. פשענו. צררנו. קישינו עורף. רשענו. ש תענו. אשמנו. בגדנו. חיים ברנסון אפשר לתפוס אותו כיום ארוך, מתיש ובעיקר לא נעים. למישהו היה פעם נעים לעמוד יום שלם ולומר אלף פעמים בא' ב': "חטאתי"? אבל היום בלבן הוא היום הכי מתוק בשנה. הוא יום שבו מתגלית במלוא עוצמתה האהבה האדירה של ה' שעוקפת מימין וחודרת עמוק יותר מכל המעשים שיכולים להיעשות, שמכסה בטהרתה על כל הפשעים של הבנים. הוא היום אותו ייחד רבונו של עולם לניקוי שולחן במערכת היחסים, לסגירת המינוס, וכשיש תשובה מאהבה, אז לפתוח אותו שוב כפלוס. כדי למחוק את המסכים שהפרידו בינינו באמצע, צריך להודות בחטא. לא מדובר בתביעה תוקפנית מלמעלה "תודו שחטאתם!". כדי לעזוב את החטא ולשוב לאבא, פשוט צריך לומר שאנחנו עוזבים את מה שהפריד בינינו ושבים. עלינו להודות שהטעות היתה טעות. החטא נעשה ואיננו עוצמים עיניים. אנו מיישירים אליו מבט, לוקחים עליו אחריות ומעבירים אותו לעולם שכולו טוב. אמנם לא נעים להודות בפגיעה בקשר, אבל הוידוי אינו הודאה מובסת בפאשלות שעשינו ובאפסיותינו. המקום בנפש בעת ההתוודות אינו "אנחנו חטאנו" - 'ולכן אנחנו רשעים'. בדיוק הפוך. "אנחנו חטאנו" - 'ואת זה בדיוק אנחנו עוזבים'. זה כמו לרוץ ולחוש את השרירים שמספרים לך על קיומם, מתוך ידיעה שכעת הם נבנים טוב יותר, וזה כמו להיקרע מצירי לידה, מתוך ידיעה שעוד מעט ישמע בחדר בכי של תינוק. לעמוד ולהתנתק מהחטאים זה לא קל, אבל הוא פתח לקראת שנה טובה יותר, טהורה יותר, קרובה יותר. גמר חתימה טובה. כתוב תגובה לכתבה באתר

8 ימים אלו, ימי חודש אלול כולנו מנסים להשתפר, לראות מה יש לנו לתקן, לקבל קבלות חדשות לשנה החדשה. השיר מכתב לעצמי מצד שני, כולנו יודעים שעשינו את אותו הדבר בשנה שעברה ולא כל כך עמדנו בקבלות האלה... כולנו מכירים את שירה הרטמן, כתבת צעירה בימים אלו, ימי חודש אלול כולנו מנסים להשתפר, לראות מה יש לנו לתקן, לקבל קבלות חדשות לשנה החדשה. מצד שני, כולנו יודעים שעשינו את אותו הדבר בשנה שעברה ולא כל כך עמדנו בקבלות האלה... כולנו מכירים את השיר '' באלה הידיים עוד לא בניתי כפר עוד לא מצאתי מים באמצע המדבר''. הקבלות שאנחנו מקבלים על עצמנו צריכות להתחיל מקבלות קטנות שנראות לנו לפעמים אפילו שטותיות, ורק אחרי שאנחנו עומדים בקבלות האלה, )ותאמינו לי, זה קשה( רק אז נעבור לקבלות גדולות יותר כמו למצוא מים באמצע המדבר. "'באלה הידיים עוד לא בניתי כפר עוד לא מצאתי מים באמצע המדבר''. הקבלות שאנחנו מקבלים על עצמנו צריכות להתחיל מקבלות קטנות שנראות לנו לפעמים אפילו שטותיות, ורק אחרי שאנחנו עומדים בקבלות האלה, אני לדוג' קיבלתי על עצמי לעשות כל מה שההורים שלי מבקשים ממני. נו באמת, שירה, מה את חושבת לעצמך? מה את חשה? באמת חשבת שתצליחי? כן באמת חשבתי שאני אצליח. וההורים שלי יכולים להעיד, זה לא קרה. אפילו קיבלתי על עצמי קבלות קטנות כמו להשאיר את המדף שלי בכיתה מסודר שבוע, וגם זה לא הצליח. )ותאמינו לי, זה קשה( רק אז נעבור לקבלות גדולות יותר כמו למצוא מים באמצע המדבר. דרך חכמה לעמוד בקבלות האלה, זה כל לילה במיטה, או כל בוקר כשקמים לבדוק אם מילאתי את הקבלות שלי. )או בקיצור: חשבון נפש(. אפשר לקחת מחברת ולכתוב כל יום מה עשיתי טוב ומה עוד צריך לתקן. אפשר לעשות את זה בראש. המורה שלי ביקשה ממנו להביא מעטפה עם בול. היא בקשה ממנו לכתוב מכתב לעצמנו, בו אנחנו מספרות מה הציפיות שלנו לשנה, קבלות מיוחדות לשנה החדשה וכו'. אני אפילו איחלתי לעצמי בהצלחה! ואז היא אמרה שבעז''ה אנחנו מקבלות בעוד שנה את המכתב לדואר. אני ממש אהבתי את הרעיון! עוד דרך חכמה זה לקבוע זמן מדויק. למשל, אם קיבלת על עצמך ללמוד 2 הלכות שמירת הלשון בכל יום אז אפשר לקבוע כל יום בשעה 19:00 אני לומד\ת הלכות שמירת הלשון! ככה יותר קל לשמור על זה בקביעות. שנה טובה ובהצלחה לכולנו! כתוב תגובה לכתבה באתר

9 מסמדר ההולנדית לרבנית סמדר מעין ויסברג, כתבת צעירה הרבנית סמדר מורג לא לכל אחד יש את האומץ לעזוב קרירה שלמה ומצליחה בשביל להתחבר יותר ליהדות. סמדר מורג היתה שחקנית ידועה בהולנד, אמה גדלה כנוצרייה לכל דבר ורק בגיל 20 נודעה על יהדותה, ולכן גם החינוך שקיבלה סמדר היה מסורתי ביותר, בבית הם עשו קידוש ביחד עם הטלוויזיה. סמדר הלכה לבית ספר נוצרי וניסתה להסתיר את יהדותה, והיא אף הצליחה בכך. אף אחד לא חשד בדבר מוצאה, למרות שערה השחור והמתולתל שהיה ניגוד מושלם לשיער הבלונדיני שלכל הבנות היה. אמה עלתה לארץ בשביל לחפש חתן. יום אחד היא נסעה ובטעות עברה את הפס. היא הסתכלה אחורה וקיוותה שאף אחד לא ראה אותה אבל לרוע מזלה הבחינה במכונית משטרה שאותתה לה לעצור. היא עצרה והשוטר אמר לה '' גברת, דו''ח'' היא ממש התחננה ''לא לא לא זה היה בטעות'' והשוטר ענה לה '' דוח או שתתחתני איתי'' והיא ענתה לו'' טוב אז אני אתחתן איתך''. וכך באמת היה. אמה היתה הולנדית, אך אביה הגיע ממצריים, ובעוד כל ההולנדים שקטים ונימוסיים, המצריים רעשנים וממש לא שקטים, ולכן ביקשה סמדר מאמה שרק היא תבוא לקחתה מהבית ספר ולא אביה, וכך היה עד שיום אחד כשהיא ואחיה חיכו לאימם, מתוך הרחובות השקטים של הולנד, שמעו שירים בערבית בקולי קולות, ולאחר מכן את אביהם מנופף להם וצועק להם לבא, ובינתיים מנסה לשוחח עם כמה הורים נוספים שעמדו שם, במבטא ערבי כבד. יום לאחר מכן חברותיה רצו לדעת אם היה זה אביה, בהתחלה רצתה להגיד שזה היה השכן שלה, אבל הבינה שאם אביה ישמע זאת יכעס מאד, ולכן אמרה להם שהם באים בכלל משבטי האינדיאנים, ואביה ראש של אחד מהשבטים, ולכן גם הוא תוקע לפעמים בקרן, )שופר(בשביל להודיע לשיבטם שהם עוד יחזרו, וזה גם עזר לה כשהיתה צריכה לענות, למה היא לא באה לבית ספר בימים מסוימים, כמו יום כיפור וחגים נוספים. או כשראו אותה ואת כל משפחתה צועדים במשך שעתיים לכיוון בית הכנסת הכי קרוב, כי אין יותר הגיוני שמשפחה שלמה תלך לטיול עם השבט האינדיאני שלה. לאחר שגדלה ניסתה לנתק כל קשר אל היהדות, והפכה להיות שחקנית וזמרת מפורסמת, ושיחקה בכנר על הגג בתפקיד ראשי, ובארץ עוץ את דורותי. מאחר שהפכה לשחקנית ומחקה כל קשר שלה אל היהדות, ניתקה גם את הקשר שלה עם אביה. לאחר מספר שנים פקד את המשפחה אסון, וכל משפחת אביה חוץ מבת דודה אחת ניספו ברעידת אדמה גדולה. את חתנה פגשה במסיבה של ישראלים, הוא היה ישראלי ששהה באותה תקופה בלונדון, הם התחתנו בבית כנסת תחת חופה, ובאותו ערב גם נידלק בה ניצוץ יהודי קטן..מספר חודשים אחרי הנישואים, בעלה התחיל לחזור בתשובה, בהתחלה שם כיפה המשיך לשמירת שבת וציצית עד ששמר מצוות לגמרי, בעוד סמדר ממשיכה בדרכה, בתור שחקנית וזמרת, בעלה לא ניסה לכפות עליה לשנות את דעתה וקיבל אותה בתור מי שהיא אבל היא לא קיבלה בשלמות, את זהות בעלה, וחשבה שבכך הוא מתרחק ממנה. לאחר זמן מה נכנסה להריון, וילדה את ילדה הראשון. הם קיימו את בית המשפחה עם מסורת, וכך התנהל הבית היא מכינה מאכלים לשולחן שבת ומארגנת הכל, רוחצת את בנה, והולכת לאחר מכן להופעה. הבן הלך לגן דתי מסורתי, ושם כמובן למד על החגים, ומעט מושגי יהדות, הוא גם דחף את אימו, בכך שלא רצה להוריד את הכיפה אחרי הגן. הוא שבדק בסופר שהכל כשר, למרות שאימו ניסתה להתנגד. ערב שבת אחד, אחרי שארגנה הכל לכבוד שבת יצאה להופעה. חמש דקות לפני שהייתה צריכה לעלות לבמה, הרגישה את החיסרון שבה בגלל שהיא לא שומרת תורה ומצוות. היא פשוט עזבה את המקום, חזרה לביתה והודיעה לבעלה על ההחלטה לחזור בתשובה, והתחילה בתהליך ארוך עד שחזרה בתשובה לגמרי. בינתיים נולדה לה עוד בת, ולפני ארבע שנים הם עלו לארץ. כיום היא גרה באשדוד ומופיעה ומספרת את סיפור חייה רק בפני נשים. כתוב תגובה לכתבה באתר

10 כתב צעיר הבוקר, עמדתי בסלון ביתי, מכין לי ארוחת בוקר, פותח רדיו לשמוע חדשות ושומע משהו מרנין לב ונפש. היה קרב, חילופי אש כבדים. הרוצחים נפגעו, רוב הסיכויים שהם חוסלו אומר השדרן והלב מתפרק. אני לא מאמין!! איזה נס!! שהם נהרגו ולא נשפטו בישראל. שהם מתו ולא הוכנסו לכלא. שהם שילמו על המעשה הנורא שלהם. סבו של גלעד התראיין ואמר אני שמח שהנבלים האלה שהרגו את שלושת הנערים ובתוכם נכדי גלעד הי ד, קיבלו את עונשם. הוא גם רצה להודות לחיילי צה ל ואמר ש סמכתי על צה ל, אני סומך על צה ל וגם אסמוך עליו בהמשך. זהו הרוצחים חוסלו. ומה עכשיו? לאחר שהצדק יצא לאור, והחיות האלה כבר לא בעולמנו, מה עכשיו? איך מתקדמים עכשיו לגאולה? אז אני לא נוער גבעות ובמיוחד בגלל זה אני לא אכתוב שצריך לפוצץ את מסגד אל אקצה בתור רעיון עצמאי. אמנם בתור רעיון מבוסס של המדינה, וודאי וודאי שכדאי. ועכשיו אני כל כך שמח. סוף סוף אלו החיות, קיבלו את עונשם. על כך שהם פגעו בנערים כל כך צדיקים וטהורים. אני רוצה לחזור למה שכתבתי בכתבה מיד עם היוודע הרצח: אנחנו לא יודעים מה אלוקים רוצה מאיתנו, למה הוא לקח את שלושת הביינישים האלה, אבל דבר אחד ברור, ונקם ישיב לצריו - ה ינקום במחבלים האלה, ויראה להם שהוא השליט בארץ. זה נכתב בב תמוז בשעה 22:20 היום שנמצאו גופות הנערים. נכתבו עודד כמה משפטים שכעת סוף סוף נוכל לברך על המוגמר. על המשימה המדהימה שצה ל ביצע: אלוקים ישמע את זעקתנו, וישיב למחבלים הללו כגמולם. ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו. ואת הדבר הכי יפה שראיתי אני רוצה לכתוב: ה ישלם למי שפגע בעמו, ובייחוד לילדיו הקרובים שלמדו תורתו. אז עוד עלא ידעתי כלום. אבל לפחות האמנתי. האמנתי באמת, בתוך ליבי, שאין סיכוי שהנערים האלה, המתוקים האלה שנרצחו ביד צר, לא יחזירו משמים מכה אנושה על רוצחיהם. תמיד האמנתי על זה בסתר ליבי, גם כשכולם חששו שהם ברחו מהארץ, וכעת יושבים בקטאר ונהנים מכל רגע, מתברר מעבר לכל ספק, שה שמע את תפילתנו. אתמול כתבתי כתבה אחת על איך שגם אם אנו סובלים, אלוקים עוד יאספנו אליו כמלך האוסף לחיקו את בנו. כך עכשיו במו עינינו אנו רואים, איך אלוקים החזיר מכה אנושה למחבלים האלה, והרג אותם, וכך במת התקיים הפסוק ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו, עכשיו האדמה שלנו מכופרת. הרוצחים נרצחו בפעילות של צה ל והימ מ. הרוצחים התחבאו בסליק בבית בחברון והכוחות הגיעו באחת בלילה. אחד מן הרוצחים נהר מאש כוחות הימ מ לאחר ששניהם יצאו מהסליק והחלו לירות על החיילים, ואחד נהרג בפעילות צה ל. בין כך ובין כך, זכינו שהנקמה של אלוקים, חייה וקיימת. כעת אין לי ספק, אלוקים רק מחכה שנתפלל אליו ואחרי כן הוא יעשה הכל בשביל בניו. וכמובן שאנו צריכים גם כשקורה דבר נורא להמשיך להתפלל אליו שלפחות הסאגה הזו תיגמר. לסיום, אני רוצה לכתוב כאן עוד משפט שכתבתי בכתבה ההיא: אלוקים שמע את תפילתנו, והחליט להעבירה למקום אחר, למען עם ישראל. זה כל כך נכון. ראינו את הנסים ב צוק איתן. אז כשכתבתי את הכתבה הזו לא ידעתי מה יהיה אבל האמנתי בה וברוך ה שצדקתי. כן יאבדו כל אויבך ה כתוב תגובה לכתבה באתר

11 ي أن ننسى له. بضعة أيام قبل العملية أصيبت بصواريخ في إسرائيل وجاء إلى كريات شمونة. بعد عدة أيام من عناصر حزب الله وقد ل تفجرات بالقرب من الحدود مع إسرائيل تهدف إلى إيذاء الجنود. أنها ستضيف غريب تبادل إلطالق النار لم تتلق أي رد من الجيش اإلسرا دد الجنود حزب الله النشط. تجدر اإلشارة إلى أن اليوم انخفض في كريات شمونة الجيش اإلسرائيلي رد بإطالق قذائف كاتيوشا 20 في ل ي وسطهم أضع بالقرب - هذا الموقع أعمدة الرأي حول التهديد من لبنان إلى الشمال واصلت سلسلة من المقاالت التي ظهرت اآلن. و العملية تم الحديث عنها في وسائل اإلعالم على חיזבאללה م االسرائيلية اليوم بدأت تستيقظ واالهتمام أكثر من ذلك بقليل لهذا الخطر. في نهاية األنفاق المعنية وبدأت في إثارة النقاش حول هذا الموضوع. وبعد أسبوع ونصف مضت ظهرت مقالة في إحدى وسائل اإلعالم اإلسرائيلي خريطة البريطانية نشرت أصال مع الز األنفاق حزب ממשי أن قبل ثالث سنوات איום يقيمون بالقرب من الحدود مع لبنان مسار النفق تحديد. أقول قية.صدر األسبوع الماضي العديد من وسائل اإلعالم في إسرائيل بأن حزب الله يخطط لالستيالء على بعض البلدات في الجليل واألنفاق. م تقارير تفيد بأن مصدر مقرب من حزب الله حزب الله يدعي أن المعركة القادمة سوف يستغرق بضع ساعات إلى مكان معروف في ال אלחנן המר, כתב צעיר قا لنصر الله قال مؤخرا ما يقوله إسرائيل اآلن. بالطبع نعتقد أن اتخاذ تسوية يجب أن يكون عبر األنفاق ولكن من المهم أن نعرف أن تت ההתפתחוית האחרונות מצביעות על כך שחיזבאללה מאיים בשבוע האחרון פורסם בכלי תקשורת רבים בארץ על כך نفيذ 100 فرق مختلفة על حزب ישראל الله איום ממשי, تسلقלמסקנה السياج הזאת מגיעים والهروبמכמה غابةעובדות: متشابكة على שחיזבאללה מתכנן الحدود التي להשתלט על تلتכמה ذلك. יישובים בגליל Ccafsr בעזרת بسهولة الحصول على واح מנהרות.היוםהגיעודיווחיםעלכךשמקורשמקורבלחיזבאללה نطقة في جنوب لبنان. صور נתחיל صدر אי-שם يبدو במבצע צוק كاملةאיתן وذكرت המתחיל وحدات להישכח ממנו. الجيش טוען اللبناني שבמערכה הבאה بطائرات دون חיזבאללהطيار ישתלט תוך اقتادوه כמה שעות )الصورة על هنا(. أعلن المتحدث אמר מזמן طيارאתفي اآلونة األخيرة هل ي بدون נסראללה الطائرات לדבריו חסן ضربات וידוע منבגליל. الكثير מקום מוכר الحدث. והגיעוهناك קטיושות هذاבישראל يتحقق נפלו برنامج סיום המבצע عطل כמה ימים اإلسرائيليלפני اإلسرائيلي أن الجيش עד לקריית שמונה. לאחר מספר ימים פעילי חיזבאללה נצפו מה שבישראל אומרים עכשיו. כמובן נחשוב שהשתלטות על ت األخيرة تشير إلى أن מניחים حزبמטען اللهחבלה يهددעל הגבול إسرائيل עם ישראל تهديداשהיה מיועד حقيقيا לפגוע هذه יישוב النتيجة חייבה تأتي להיותمن דרךبعض מנהרות אבל חשוב الحقائق:نبدأ לדעת منשיכולים مكان ما في الصخر في الع בחיילים. את זה נצרף לחילופי אש מוזרים שלא התקבלה להופיע 100 חוליות שונות של חיזבאללה, לטפס ולעבור את ي أن ننسى له. بضعة أيام עליהם قبل שום תגובה العملية מצה"ל בין أصيبت פעילبصواريخ חיזבאללה في למספר חיילים. إسرائيل הגדר وجاء إلى ולהימלט ביער كرياتהסבוך شمونة. שישبعد בגבולعدة ואחריו. أيام من כךאפשרعناصر حزب الله وقد ل יש לציין שבאותו היום שנפלו בקריית שמונה קטיושות צה"ל להגיע בקלות לאחד היישובים שסמוכים לגבול. تهدف إلى إيذاء الجنود. أنها ستضيف غريب تبادل إلطالق النار لم تتلق أي رد من الجيش اإلسرا ללבנון. إسرائيل הגיב الحدودבירי مع 20 פגזים تفجرات بالقرب من دد الجنود حزب الله النشط. تجدر اإلشارة إلى أن اليوم انخفض في היום كريات )שבת( شمونة מל"ט ישראלי الجيشהתרסק اإلسرائيلي בלבנון. رد מקורות بإطالق לבנוניים قذائف كاتيوشا 20 في ل בעיצומו של צוק- איתן העליתי לאתר זה טור דעה על האיום טוענים שהתרסק במ ר ג' ע יו ן, אזור בדרום לבנון. בתמונות ي وسطهم أضع بالقرب - הצפוני هذاמלבנון, الموقع המשכתי أعمدة בסדרת الرأي כתבות حول שהגיעה עד التهديدעתה. من لبنان שהופצוإلى נראה המל"ט الشمال שלם ודווח واصلتשיחידה سلسلة מצבאمن לבנון אספה المقاالت التي ظهرت اآلن. و היום כלי התקשורת בישראל מתחילים להתעורר ולשים אותו )תמונה כאן(. דובר צה"ל הודיע שמדובר בתקלה תכנית م االسرائيلية اليوم بدأتלב טיפה تستيقظ יותר לאיום واالهتمام הזה. כבר أكثر من בסיומו של ذلكהמבצע بقليلדיברו لهذا ושצה"ל الخطر.בודק فيאת نهاية האירוע. יש العملية יותר تم מידי נפילות الحديث של כלי عنهاטייס في وسائل اإلعالم على األنفاق المعنية وبدأت في בתקשורת إثارةעל- כך النقاش שתושבי حول הצפוןهذا חוששים الموضوع. ממנהרותوبعد והתחילו בלתי أسبوعמאויישים ونصفבזמן مضت האחרון, האם ظهرت זה אומר مقالة في משהו? إحدى وسائل اإلعالم اإلسرائيلي לעורר שיח על כך. לפני שבוע וחצי פורסמה כתבה באחד يقيمون بالقرب من מכלי الحدود مع התקשורת لبنان בישראל مسار על כך النفق שתושבים تحديد. סמוךأقول לגבול أن זיהוقبل לסיכום, ثالثאם נצרף سنواتאתخريطة ההתפתחויות البريطانية האחרונות ונעשה نشرتאחד أصال مع الز األنفاق حزب נתיב מנהרה מלבנון. אוסיף ואומר שלפני שלוש שנים פורסמה ועוד אחד נגיע למסקנה פשוטה- חיזבאללה מאיים על אזרחי قية.صدر األسبوع الماضي במקור בריטי العديدמפה منעם כל وسائل מנהרות اإلعالم في חיזבאללה נכון לאז. إسرائيل بأن حزب ישראלالله ומהווה איום يخطط ממשי. لالستيالء على بعض البلدات في الجليل واألنفاق. تقارير تفيد بأن مصدر ن منطقة في جنوب لبنان. صور صدر يبدو كاملة وذكرت وحدات כתוב الجيش תגובה اللبناني לכתבה באתר بطائرات دون طيار اقتادوه )ال أعلن المتحدث باسم الجيش اإلسرائيلي أن الجيش اإلسرائيلي عطل برنامج يتحقق هذا الحدث. هناك الكثير من ضربات الطائرات بدون رات وتصبح واحدة واحدة نصل إلى استنتاج بسيطفي اآلونة األخيرة هل يعني ذلك شيئا باختصار إذا أضفنا أحدث التطورات وتصبح وا واحدة نصل إلى استنتاج ب

12 שלי שלך, שלך שלי חיים ברנסון לא שעות רבות כאלו יש לו, לאולם בית הכנסת, אבל יש. פעם בשבוע, בין שתיים לשתיים וחצי בשבת בצהריים. האולם מלא כמעט. בליל קולות עולה מכל עבר, מרכיב סימפוניה אחת לא גמורה, אך די מושלמת. סימפוניה של אבות ובנים. בשורה הרביעית מהסוף, במושבים השני והשלישי, ישבו דור ויאירוש. זו הפעם הראשונה שלהם פה, הפעם הראשונה שלהם בשכונה. במקום מגוריהם הקודם לא הכירו את הרעיון של לימוד מאורגן של הורים וילדים. דור נדלק על הרעיון. שבת זה היום היחיד שהוא פנוי מהעבודה, וזה זמן מתאים ללמוד עם הבן. גם יאירוש שמח על ההצעה ללמוד עם אבא ביחד. שעה רק שלו עם אבא. זמן איכות. "מה אתה רוצה שנלמד?" שאל דור את יורש העצר ביום חמישי בשבת, מוודא מבעוד מועד שיש להם את מה שלבו של הבן חפץ. "לו'ידע", יאיר משך כתף. "טוב, נלמד על השמיטה. בסדר שמיטה? רוצה?" שאל דור. "מה זה שמיטה?" יאירוש בירר מה הוא בדיוק אמור לרצות. "את זה בדיוק אנחנו נלמד בשבת", אמר דור. למה לא שמיטה? יאיר הנהן קצת בראשו והלך למחשב. ארבעים ומשהו שעות אחר כך, בשבת בצהריים בבית הכנסת, דור ויאירוש ישבו שניהם על יד הספר הסגור. "יש בזה תמונות?" יאיר ניסה לבדוק. "שניה", עצר בעדו אביו, "לפני שנפתח, אני רוצה שנדע מהי בדיוק השמיטה". גם יאיר רצה לדעת. למרות שהשאלה 'מה יש בספר' גם היא הטרידה אותו. לאחר סקירה קצרה של עניינה של שנת השבע, הגיע תור בדיקת החלק האומנותי של הספר. יאיר דפדף בין העמודים וגילה שהספר אכן מתאים לילדים בגילו. לשמיטה של אבא יש גם ציורים. "טוב", דור עצר את היד המדפדפת באמצע ריצתה והריץ לאחור לתחילת הספר. "בוא נתחיל את הלימוד מהסיבות לשמיטה". הוא החל לסקור את הטעמים המנויים: עזרה לזולת, ענווה והכרה שהכל של ה', מנוחת הקרקע, שחרור מהעבודה, שנת שבתון ולימוד לאיכרים... והכל בליווי תלת מימד. דווקא נחמד, הספר. יאיר רצה להמשיך קדימה, היתה שם תמונה מעניינת שבדיוק בה אביו עצר אותו והחזיר אחורה, אבל אבא עצר שוב ושאל: "לאיזו סיבה אתה הכי מתחבר?" "מה", שאל יאיר, "מה הסיבה הנכונה?" "כל הסיבות נכונות", חייך האב, "אבל איזו סיבה אתה הכי אוהב?" "נראה לי העזרה לזולת", ענה יאיר. התמונה שהיתה שם היתה הכי יפה בספר. הזמן עובר מהר כשנהנים, והשעה שתיים וחצי הקדימה את בואה. דור התכונן לסגור את הספר ולהראות לבנו היכן הילד שמחלק את הממתקים, אבל יאיר ניסה למצוא לפני זה את העמוד 'שלו', זה עם התמונה המעניינת. הוא לא מצא. "אנחנו נמצא אותה בהמשך, בפעמים הבאות", הרגיע אותו אביו, "עכשיו לך לילד הגבוה שם. נכון שהעיקר זה הלימוד, אבל יש לכם גם הפתעות". יאיר הלך וקיבל ופל ושלוק. באמת הלימוד בספר של אבא היה יותר שווה... דור ויאירוש יצאו מבית הכנסת והתקדמו לעבר הבית. סיור של שבת בצהריים. ביתם החדש בקצה השכונה, מה שאומר שיש כמה דקות טובות של הליכה. במיוחד אם לילד ביד יש ופל חצי נמס ושלוק נמס לגמרי. "אבא, למה עברנו דירה?" שאל פתאום הילד עם הופל. "למה עברנו דירה?" חזר אחריו האב ולאחר שניה התפקס על השאלה. "כי בדירה הקודמת גרנו בשכירות, ורצינו לקנות בית משלנו, עם גינה יפה, וערסל". "אה", הבין הקטן, ועימת בין התורה לחיים: "אבל עכשיו בשמיטה למדנו שהשדה של ה', לא שלנו!" "השמיטה מזכירה לנו שזה של ה', וה' נותן את זה לנו, ואמר לנו לא לעבוד באדמה בשנה השביעית. זה נותן לנו ענווה", הסביר האב, מבסוט מהבן. איך אומרים האשכנזים? "א-יידישע-נאחעס?" אין לו מושג. הוא מרוקאי אורגינל. אבל העקרון מובן. "שלום!" הכריז דור כשפתח את הדלת. "שבת שלום", השיבה נעמה, "איך היה הלימוד?" "היה יפה מאוד", ענה הבעל-אב, והתכונן לספר לה על השאלה בדרך, אך בינתיים נכנס לבית ילד עם עטיפה ריקה של ופל )זו של השלוק נפלה לו אי שם בדרך( ומיהר לאמו: "אמא! בואי תראי את הספר שאבא קנה". עד מהרה התיישב יאיר המשך בעמ' הבא

13 השנה החדשה שירה הרטמן, כתבת צעירה השנה החדשה השנה המפחידה השנה המעניינת ולעיתים גם היפה כולי ציפייה לשנה של עשייה לשנה של בריאות של הצלחה ושמחה מתכוננת לקראתה בחשבון נפש ותשובה בשיפור התפילה ובריבוי הצדקה השנה החדשה כבר לא מפחידה מאד מעניינת ובטוח שיפה. ליד נעמה וערך לה סיור מודרך בשבילי השמיטה. לא רק אבות ובנים יש. יש גם הורים וילדים. "איך היה, חמוד?" נעמה ליטפה את ראשו של יאיר. "כיף", ענה, "הנה, תראי, פה זה מישהו שנח מהעבודה ולומד תורה, ופה...". דור רצה לספר לה על מה שהיה בדרך, אבל ראה שזה כנראה יהיה רק בזמן מאוחר יותר. בינתיים היא מקבלת את הנחת שלה מהשידור החוזר. הוא פנה לחדרו והתכונן לנוח קצת. עם ספר טוב ביד. "נעמה", הוא יצא במהירות מהחדר והפריע ללימוד הפורה על ספת הסלון. "כן, מה?" נעמה הרימה עיניה מהספר. "איפה הספר שלי שקניתי השבוע?" "לא יודעת", ענתה תוך פרישת ידיים לצדדים. "טוב, תודה", אמר וחזר לחדר. איפה הספר שלו? הוא השתדל שלא לבלגן את החדר תוך כדי החיפושים. הרים פה, הסתכל שם, הושיט את היד למקום ההוא א ין. אין ספר. נשכב על המיטה. עד שסוף סוף הוא מצא את הספר הזה וקנה אותו לעצמו, כעת הוא לא יכול לקרוא בו... "ואבא אמר", מבעד לדלת הוא שמע את התלהבותו של יאיר, "שזה שלנו, אבל ה' נתן לנו את זה, ולפעמים הוא לא נותן לנו להשתמש בזה. הוא מזכיר לנו שזה באמת שלו, משהו כזה". מתחת לכרית דור הרגיש פתאום משהו קשיח. הושיט את היד והוציא את הספר שלו. "תודה ה'", חייך, וחיפש את העמוד בו עצר. הוא זוכר שהיה שם משהו ממש מעניין... כתוב תגובה לכתבה באתר איור: רבקה למפרט כתוב תגובה לשיר באתר

14 לחזור אבל להתקדם פסיה ברכה מילר, כתבת צעירה הוא הלך במהירות, מתעלם מהמבטים הנעוצים בו.הוא כבר היה רגיל בהם.בתור פרופסור נודע לתהילה, ששמו היה מפרסם בכל העולם-כמה מבטים לא הציקו לו. פרופסור דייגו היה ממחה לניתוחי כליה, וסדר יומו היה עמוס מאוד.בשש בבוקר הוא היה קם, ואוכל ארוחת בוקר מהירה. בשש וחצי הוא כבר היה בבית החולים, ונתח חולים עד שמונה וחצי, מלבד הפסקה קטנה של עד רבע שעה-תלוי במספר הניתוחים-לארוחת צהרים.בשמונה וחצי היתה לו הפסקה של חצי שעה- לארוחת ערב-ואז היה צריך לעבור על הניתוחים למחרת.לבסוף, בחצות היה נכנס לחדר השינה שלו מתישב על מיטתו ונרדם. למחרת היה קם בשש וחוזר חלילה. הפריצה התנהלה כמתוכנן. הם נפגשו בבית קפה קטן סמוך לבנק, וקרצו אחד לשני כשעזבו זוג זוג והלכו למקומותיהם.כשהאות נתן-הם עלו על האופנעים ודהרו לבננק.הם עשו עבודה מעולה ואכן-הבנק היה כמעט ריק.מכל אופנוע זנק רוכב ומהר לבנק."ידים למעלה!" שאגו, וירו שני כדורים באויר. המסר היה ברור. כל הגברים הרימו ידים והנשים צעקו בהסטריה. אחד מהם נגש לפקיד, הביא לו שק ואמר לו למלא אותו בשטרות של מאתים.הפקיד נכנע והם יצאו, עולי על האופנועים ודהרים החוצה, לכביש הראשי. למשטרה לא נשאר אלא לאסוף עדוית. _ הניתוח היה אמור להיות פשוט.אבל הוא הסתבך. פרופסור דייגו ופרופסור יחזקאל עשו כמיטב יכולתם, וכל פעם שנדמה היה שהצליחו-המצב חזר להיות מסבך.הם לא ידעו מה לעשות.לפתע היה נדמה שהצליחו-ואז היתה ירידה גדולה, הרבה יותר מכל הקודמות.בצר לו, קרא פרופסור יחזקאל:"תביאו שוק"השוק הצמד למיטה והוא הלך לצד, ממלמל דברים שפרופסור דייגו לא הבין.המצב התיצב, ושניהם נשמו לרוחה.הם קבלו הפסקה של שתי דקות, ופרופסור דייגו שאל מה פרופסור יחזקאל אמר."אה, זה"ענה לו פרופסור יחזקאל "תהילים."אבל פרופסור דייגו לא הפסיק לשאל"אולי תאמר לי סוף סוף -מה זה תהילים?" _ "זה היה טוב" אמרו אחד לשני. "מענין כמה קבלנו" "אל תטרח לספר, נקרא מחר בעיתון", התלוצץ אחד מהם "צריך לפרץ שוב למקום גדול" הציע עוד אחד. דקה של דומייה, ואז בליל של קולות "חנות מכשירי חשמל" "עוד בנק" "בית ראש הממשלה" "בנין שלם של דיירים" ראש החבורה נענע בראשו. "משהו יותר מתאים לנו" "רגע אני יודע!" קרא אחד"לבית השר סמיט, ליד פרופסור דייגו" "כן, נכון!" קראו כולם, נראה להם מי אנחנו" האספה התפזרה. פרופסור דייגו הביט סביבו במבט עייף ונאנח. זה עתה גמרו הוא ושותפו-פרופסור יחזקאל את הניתוח הקשה.הם קבלו עשר דקות מנוחה ופרופסור דייגו החליט לפרק את אשר על ליבו בשאלו את פרופסור יחזקאל: "מה אתה אומר כל הזמן לפני הניתוח?מה המשפטים האלה?הם בפורטוגזית? סינית? יפנית? תוכל להסביר לי מה הם?אני ממש סקרן! אתה יכול לספר לי? בבקשה? בבקשה?" אמר והביט בתחינה בשותפו, תוך שהוא מתנשף לאחר נאומו-גלוי לבבו. פרופסור יחזקאל חייך והתחיל להסביר. _ באותו לילה הם לא עצמו עין. נכון, בדרך כלל הם הסתובבו ברחובות ופרצו לכל מיני מקומות, אבל באותו לילה נשארו בביתם והיו ערים.כולם היו מתוחים לקראת יום המחרת.הם התכוננו לפריצה יותר גדולה מתמיד-לפרוץ לבנק השמור ביותר ארץ. בדיוק במרכז תל-אביב. ראש החבורה אמר להם: "אם נצליח-נוכל בכל מקום." והם ידעו איך להצליח. מתצפיות שערכו- ידעו מתי ממלץ להכנס.הם גם ידעו בדיוק איך עושיים. נכון, הם מעולם לא פרצו בגלוי, אבל התאמנו ותמיד הצליחו.הם היו מוכנים, אבל עדיין מתוחים.הם התכוננו היטב-וידעו שיצליחו _ פרופסור יחזקאל חייך.הוא התחיל להסביר:"אני יהודי. היה לנו רב.." "מה זה רב?" "רב אצלנו זה כמו כומר, "אמר פרופסור יחזקאל" ולרב ההוא קראו הרמבם-רבי/רבנו משה בן מימון. "הבנתי.אז מה הוא עשה ואיך זה קשור "הוא היה רופא גדול, והוא חבר תפילה לומר לפני שעובדים ברפואה." "אה הבנתי" "אז אני אומר את זה וגם עוד כמה פרקי תהילים "מה זה תהילים?"שאל פרופסור דייגו בדיוק כשהיו צריכים לשוב לחדר הניתוחים. כתוב תגובה לסיפור באתר

15 מעבדת הפוטשופ שלי נעמה מדר )אבוהב( יחידה 11 כלי הטקסט את כלי הטקסט אנחנו מוצאים בחלקו התחתון של סרגל הכלים. בלחיצה ארוכה יפתח החלון הבא: כרגע נפרט על שני הראשונים ואולי בעתיד נפרט את האחרים. 1. כלי טקסט רגיל ]אופקי[- כדי ליצור סוג של תיבת טקסט, נבחר בכלי הטקסט וניצור מעין מרובע מקוקוו בגודל המבוקש. בתוך המרובע יווצר לנו סמן, עכשיו אפשר לכתוב בתוכו. שליטה בכלי: תוכלו להגדיל ולהקטין ע"י שימוש בעכבר את תיבת הטקסט בלי לפגוע בטקסט עצמו. תוכלו לשנות את גודל הטקסט ע"י שימוש בחלונית גודל הטקסט שנמצאת בשורת האפשרויות העליונה. ע"מ לעשות עריכות אוטומטיות של הטקסט, כמו הגדלה עפ"י העין- יש קודם כל לבחור בכלי הבחירה הישירה ]העליון ביותר בסרגל הכלים[ ואז ללחוץ שוב על הטקסט. שימו לב שעכשיו המרובע המקוקוו שתחם את תיבת הטקסט הפך לקו רצוף. עכשיו תוכלו להגדיל ולהקטין מקצות התיבה ומצלעותיה. ע"מ לשמור על גדול פרופורציונאלי של הטקסט יש ללחוץ בעת שינוי הצורה על.SHIFT ע"מ לסובב את הטקסט קרבו את סמן העכבר לפינות תיבת הטקסט. יווצר חץ בעל צורה של קשת המאפשר לכם לסובב את הטקסט: נכיר את שורת האפשרויות. מן הסתם היא תהיה ברובה מוכרת מתוכנות האופיס.. כתוב תגובה למדריך באתר

16 מדריך מחשבים אורי קויתי, כתב צעיר הקדמה הקדמה 1 בעזרת ה אכתוב כאן דברים הקשורים למחשבים כמו: חלונות של המחשב איך עורכים תמונות במחשב המחשב מורכב משני כוננים קשיחים: סי )C( ]חץ כחול[ ודי )D( ]חץ איך מתקינים סקייפ. אדום[. הם כונני האחסון העיקריים. פה נמצא את כל מה שיש במחשב. איך מתקינים אינטרנט. כגון: מסמכים, תמונות, משחקים שלא נשמרו, תוכנות כמו,movie maker איך מוסיפים מדפסת אופיס, וורד וקבצים. ]או בקיצור, כמעט כל המחשב[ )חיבור מדפסת לUSB עדיין לא נותן להדפיס( אפשר להיכנס אליהם משני דרכים: איך קובעים סיסמא למחשב. איך משנים את עיתוי זמן השינה. איך משנים את התמונה שלך ושם משתמש, מה זה שורת מסימות, איך משנים צבע חלונות, איך משנים את סמן העכבר איך מוסיפים לשורת המשימות. איך מעבירים קבצים ממחשב למחשב באמצעות רשת. איך מקליטים קול ושומרים במחשב. ועוד... יש עוד שני כוננים והם נשלפים: אי )A( ]חץ שחור[ ואי )E( ]חץ ירוק[. כונן E הוא כונן לדיסקים ותקליטורים. כשתלחצו עליו ייפתח לכם מקום בו תוכלו לשים ולהכניס את הדיסק. אל הכוננים האלו אפשר להיכנס בדרך אחת: 2

17 מדריך מחשבים אורי קויתי, כתב צעיר התקן Disk On Key דיסק 2 on key דיסק on key דיסק אונקי מכניסים ל- USB שמאחורי המחשב. דיסק אונקי, גם הוא נחשב כונן ואפשר לאחסן בו דברים שאנו רוצים. בצילום מסך הזה נראים שלושת הכוננים. הדיסק אונקי קרוי כאן "F". אליו אפשר להיכנס בשני דרכים: בכלל, כשמכניסים דיסק אונקי לusb -, ייפתח חלון כזה: 3 my pasport זה השם של הדיסק. ישנם גם דיסקים הקרויים "Kingston" וכדומה. כדי לפתוח את תכולת הדיסק, נלחץ על "פתח תיקייה להצגת קבצים" ואז ייפתח חלון כזה: להגיב המשך באתר

18 ורק אני עוד צעד נוסף כותבת שירים בגאולת ישראל תפארת גולדפרד בשנים האחרונות אנו ערים למהלך היסטורי של יהוד שכונות רבות בערים מעורבות על אף כל הקשיים הרבים שבדרך, ובייחוד בירושלים שם פועלות מגוון עמותות וגואלות בתים בעיר העתיקה ובשכונות הסובבות אותה. ההתיישבות היהודית כיום במעלה הזיתים, שכונת בית אורות, מוסררה, שמעון הצדיק ובעיר העתיקה היא כבר עובדה. ביום שני האחרון )ו תשרי( זכינו לראות בגאולת שישה מבנים נוספים. במהלך הלילה נכנסו עשרות יהודים לתוך עשרים וחמש דירות שנרכשו ע י עמותת אלע ד - אל עיר דוד. העמותה פועלת במשך כשמונה שנים לביסוס נוכחות יהודית בעיר דוד ולאחרונה גם בשכונות נוספות במזרח ירושלים. על אף שהמבנים נרכשו כדת וכדין עפ י החוק הישראלי, הערבים טוענים כי הם שייכים לשלוש משפחות ערביות. לאחר שגילו את הכניסה לבתים החלו להתפרע ופצעו שוטר בראשו. המבנים ממוקמים בכפר השילוח, או כפי שהגדיר השר נפתלי בנט מה שבעבר היה אחד הבניינים שנקנו בכפר השילוח צילום: סיעת ירושלים מאוחדת נקרא סילוואן. לדבריו, היום פה בעיר דוד שנמצאת דרומית לכותל המערבי יש רוב ישראלי. בנט הוסיף כי הרכישה כמעט והכפילה את כמות היהודים בעיר דוד. קול צופייך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה ציון. פצחו רננו יחדיו חורבות ירושלים כי ניחם ה עמו גאל ירושלים.. )ישעיהו נ ב.( אביטל אזעקה. כולם ממהרים. ורק אני, עוד כותבת שירים. לפעמים. כיף לחשוב על ימים. שבהם, לא יהיו, צבעים אדומים. וגם, בלי פצצות מרגמה, אך הם מרכיב חיוני, אצל אמא, אדמה. בית הספר, ובכל השיעורים, רק אני, עוד כותבת שירים. מה קרה, אשר היתה סערה. ותלמידה, הפכה למורה. והאם. בימים. אשר לכל התלמידים, יהיו מחשבים ניידים. האם יהיו, רובוטים מלמדים? כולם בטיול, עולים על הרים. ורק אני, עוד כותבת שירים. הים הגדול, טבול בכחול. ואפשר עוד לשאול, מתי, ה' אותנו יגאול. והשחפים, לבנים ויפים, הולכים יחפים. מול החולות, מול הנופים. הרחוב, מלא הזרים. ורק אני, עוד כותבת שירים. כאשר, איש ממהר, אף פעם, אין לו זמן לדבר. וכאישה ממהרת, היא תמיד, מדברת, בין עם שכחה לסגור המיקרופון. או שהיא סתם, מדברת בטלפון. כל הזמן, דברים קורים. ורק אני, עוד כותבת שירים. יש מקרים שמחים, שאחריהם, כולם מחילכים, ויש צרות, פיגועים, שאני סותמת אוזניים, שעליהם מדברים. המורה אמרה. שכל הילדים עכשיו מחברים. חיבור על ילדה. שכותבת שירים. היה היתה, ילדת מזמורים, שכל היום, רק כתבה שירים. כתוב תגובה לכתבה באתר כתוב תגובה לכתבה באתר

19 אני תמיד נמצאת לידכם. היכן שאתם. אתם לא רואים אותי אבל אני מושכת הרבה תשומת לב. אני נערה עם תסמונת דאון. יש מעט מכם שעוברים ברחוב, רואים אותי, וממשיכים הלאה. רוב האנשים רואים אותי, נעצרים ומביטים, ומביטים, והמבטים והלחישות משפדות את גופי, הנה מישהי עם בעיה, המבטים דוקרים. כואבים. כן, אתם רואים אותי. איש לא ביקש מכם שלא להסתכל, אבל אתם לא רואים אותי באמת, אתם רואים רק את החיצוניות- מישהי עם בעיה, אתם לא רואים את הפנים והרגש של כל אחד מהילדים שנקראים עם בעיה, אולי לכם עצמכם יש בעיה? בעיה של שפיטה רק על פי חיצוניות, מסתכלים בקנקן במקום במה שיש בו, אתם לא יודעים כמה זה פוגע. ילדים עם תסמונת הם לא אוויר והם מצפים שיתייחסו אליהם כמו לכולם, גם להם יש רגשות ומחשבות... נולדתי ראשונה- בכורה, הוריי היו צעירים וטירונים והתרגשו מאד בלידה שלי. עולמם חשך עליהם כשאמר הרופא ש...נולדה להם בת עם בעיה. כשהרופאים החלו בבדיקות לאמוד את מידת הנזק, פרק א שמחה זה ציווי אמונה דבורה מאיר, כתבת צעירה הוריי חיכו בפתח חדר הבדיקות ומלמלו פרקי תהילים, שבורים וכואבים. הגיעה השעה. העובדת הסוציאלית פוסעת בצעד מתון ובטוח, הוריי מחכים נרגשים, מפחדים לשמוע דברים מחלישים במקום מחזקים. "מה ידוע לכם על המצב של הבת שלכם?" ירתה מפיה את המילים לאט וברור, "אמממ...שיש לה תסמונת דאון ברמה בינונית ושיהיה לנו כנראה קצת קשה..." "יפה", אמרה בלא להעיף מבט לעברם, "המטרה שלנו היא לדאוג שלילדה יהיה הכי טוב שאפשר, נכון?? אתם מסכימים איתי? אם כך..." עצרה, ובחדר השתרר שקט מתוח, "בכל שבועיים עליכם לבוא למרפאה הסמוכה לבתיכם ושם יעשו בדיקות וטיפולים לילדה שבעזרתם תוכל להתפתח טוב יותר...מובן?" חתכה את המילים מפיה, "בואו איתי, אתם לכם הפניה למרפאה הסמוכה לבתיכם, מה השם של המרפאה?" כשעמדו להיפרד ממנה, אמרה העובדת הסוציאלית: "סך הכל, היה לכם מזל שזה לא חמור יותר..." ואז הרשתה לעצמה לחייך חיוכון זעיר כמעט בלתי נראה, "מצפה להיות איתכם בקשר! אני אגיע לביתכם פעם בשבוע לראות שהכל בסדר ואתם מטפלים בה טוב..." "היא לא סומכת עלינו..." אמרה אימי בצער לאבי, "אין מה לעשות, קיבלנו ילדה מיוחדת, אז גם מה שנלווה אליה מיוחד ושונה..." הרופאים אמרו שיש לי תסמונת דאון ברמה בינונית, הוריי שהתקשו לקבל את הבשורה, יצאו אל מחוץ לבית החולים והתייעצו מה לעשות. פה אחד הם החליטו: קשה, קשה, קשה! אבל על אף הקושי, את הילדה שה נתן לנו במתנה אנו לא נפקיר! ברגע זה הם קיבלו על עצמם חיים של סבל, רחמים, שאלות וקצת בוז- מתנת האנשים, וקושי נוסף- לראות בסבל ילדתם. כשחזרו הוריי לבית החולים מעודדים, מחוזקים, מגובשים ובטוחים בהחלטתם קידמו את פני הרופאים: אנו נגדל את הילדה שלנו, המתנה שה נתן לנו, נגדל את ילדתנו בכל מחיר... אתם מבינים מה הקושי... קטעו אותם הרופאים, אנו יודעים שזה יהיה קשה! אומרת אימי בפסקנות, נגדל את ילדתנו בכל מחיר ובכל תנאי! בהצלחה! לחצו הרופאים את ידיהם, הפסיכולוגית והעובדת הסוציאלית יגעו מחר כדי לדבר איתכם ולתכנן את חייה של המתוקה הזו... מזל- טוב! בקעתי לעולם חדש, לא תמיד יהיה לי קל בו! כתוב תגובה לכתבה באתר

20 יעל האיתן הס הושלך בקהל. ביום הגדול והנורא, יום בו שמים וארץ נושקים זה לזה, מלאכים ואנשים, אנשים ומלאכים, כל הציבור עטוף טליתות לבנות כשלג, מחכים לתחילת התפילה הנוראה, ממתינים שיעלה שליח הציבור אל הבמה ויפצח ב"קול דממה דקה יישמע". התפילה מתקדמת, בני-האדם מתוודים על חטאיהם שוב ושוב ושוב, החזן מנעים בקולוונראה כאילו השכינה עצמה שורה בבית הכנסת העתיק בצפת. ישראל כבר הכיר את תפילת יום הכיפורים כמעט בעל- פה. בכל שנה גבאי בית הכנסת ממנים אותו להיות שליח הציבור בתפילת שחרית, ובכל שנה מחדש, כשמגיעים ל"אבינו מלכנו", הוא נאלץ להרים את קולו עד כדי צעקה כדי לגבור על קולו של שמואל הזקן. ובכל שנה זה מעצבן אותו יותר ויותר. כי בכל שנה זועק שמואל הזקן את המילים, עד שלישראל מתפוצצות האוזניים. וישראל מעולם לא הבין מה כה חשוב במילים אלו, שצריך להדגישם עד כדי צעקות. וגם השנה שמואל הזקן לא הכזיב "נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך!" צעקתו של שמואל הדהדה בכל בית הכנסת. ישראל יכל להישבע שראה את הקירות מזדעזעים. "נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך!!" מסתבר ששמואל הזקן החליט לחזור על המשפט פעמיים. הוא ייאלץ לחכות עד שיסיים, אחרת הציבור לא ישמע או... "נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך!!!" כל מתפללי בית הכנסת שירת משה הסתובבו בבהלה. שמואל הזקן נראה אומלל וחלש, שעון על הקיר, ברכיו רועדות ועיניו מוצפות דמעות. הגבאי ניגש אליו והרגיעו. ישראל המשיך בתפילה. אבינו מלכנו, אבינו מלכנו כעבור שבוע, בערב סוכות, ניגש שמואל הזקן אל הדוכן בבית הכנסת, מעט לפני תפילת ערבית, והחל מדבר אל האנשים המביטים בו בפליאה. "בוודאי הנכם תמהים על הדבר שבאתני בעיצומו של היום הקדוש. איני יודע אם שמתם לב, שיש לי כוונה מיוחדת כשמגיעים ל"נקום לעינינו". )ישראל הנהן בראשו בהבנה מהולה בכעס. שמענו, שמענו...( אתם מתארים לעצמכם כמה עוצמה יש במילים אלו? אתם מסוגלים להבין כמה נוראות המילים הללו?!עם ישראל ספג אבידות רבות בגוף במהלך תולדותיו. החל מתקופת התנ"ך, דרך השואה האיומה ועד למלחמת צוק איתן. חשבתם פעם על המשפחות השכולות? בטח שחשבתם. ניסיתם לחשוב, ליתר דיוק. חשבו לרגע שמישהו, ולא משנה מי, רצח את בנכם חלילה בדם קר. האם תוכלו למחול לו על זה?! בודאי שלא. תחושת הכעס והעלבון הצורב תלווה אתכם כל חייכם. עד... עד שימות הרוצח. ולא סתם ימות, אתם בעצמכם תרצו לראות במותו! אנחנו רוצים נקמת דם! אנחנו רוצים שה' הטוב ינקום ברשעים על ששפכו את דם עבדיו הקדושים! נחמה כזו, שתכניס לרוצחים לראש שאנחנו גוי אחד בארץ! נקום לעינינו, אנחנו מבקשים. אבל סתם. סתם אומרים, מדלגים הלאה. מה עם ששת מיליון הנספים? עם שלושת הנערים? וכל החללים? הם לא רוצים נקמה?! אנחנו אחראים לנקמה הזו! אנחנו נתפלל בכל כוחינו לנקמה! ושה' הרחום, דם עבדיו יקום! ריבונו של עולם בכבודו ובעצמו ייקום את דמם השפוך! נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך!! עכשיו אתם מבינים מדוע אני כה מקפיד בתפילה יקרה זו? עכשיו אתם קולטים?" זהו, ישראל כבר החליט. ביום כיפור הבא, הוא יצעק יחד עם שמואל את המילים. הוא ינקום בהם, יחד עם שמואל ושאר המתפללים. או... וו שביום הכיפורים הבא נהיה כבר אחרי הנקמה. כתוב תגובה לכתבה באתר

21 השמח נגה בצלאל, כתבת צעירה בחלקו גם היום חברה סיפרה לי שפגשה אותך אתמול מסתובבת בגלידה עם חברות. שוב פעם? לא דיברנו על זה כבר מספיק פעמים?" אמא נאנחה עמוקות. "אבל אמא! כל החברות שלי הולכות, ומה רצית: שאני אשאר בבית כל היום? מה אנחנו עניים? אפשר לחשוב מה כבר קניתי. קצת גלידה אתמול עם חברות. כבר חודש לא יצאתי. כמה כסף זה כבר בשבילכם?" אני כל כך לא רוצה לצער את אמא, אני כל כך משתדלת. אבל לא תמיד הכל הולך כמו שרוצים. קיוויתי שהפעם ילך יותר חלק, שאמא תבין אותי קצת יותר. כן, אני יודעת שסבא שלי אכל בשואה קליפות של תפוחי אדמה. אני יודעת שסבתא שלי היתה מציצה כל שבוע מהחלון של חדר החוגים על החברות העשירות שלה שרקדו בלט, ולא העזה אפילו לחלום ולדמיין את עצמה במקומן. כי להורים שלהם לא היה כסף. אלו היו תקופות אחרות ורחוקות בהיסטוריה. זה היה ממש מזמן, בימינו אין סיפורים כאלו. והנה, להורים שלי יש כסף. אז למה אני לא יכולה להנות ממנו קצת יותר? אני לא מדברת על לבזבז כל היום, רק מידי פעם להשתחרר קצת. אמא שלי כל הזמן אומרת לי שיש לי עיניים גדולות, ושאני צריכה ללמוד לנתב אותן לאפיקים חיוביים. אבל מה לעשות שיש לי טעם בבגדים, ואני אוהבת לקנות מידי פעם בגד חדש למרות שיש לי מספיק בארון? אני אוהבת התחדשות ואביב, ושמלות חגיגיות. וזה עוזר לי להתחבר לטבע שלי. אמא תמיד טוענת שאני צריכה ללמוד לחסוך קצת, ולהבין שכסף ואושר לא באים יחד, וגם לא גדלים על העצים. הכסף בידיים שלנו הוא רק פקדון, וכדי שאני אזכור את זה טוב היא משתדלת לתת לי מטבעות שאני אשים בצדקה. עד ליום רביעי האחרון, יכולתי להגיד לכם את כל הדברים האלו ישר והפוך ומכל הלב. היום אני חושבת קצת אחרת, וזה אולי מסביר את מה שראיתי וחוויתי, ושינה אותי כל כך. ביום רביעי בבוקר היה לנו סיור בבית הספר לכותל המערבי, בעקבות המצב במדינה. אני אוהבת לצאת לטיולים, וגם לקנות לפני זה ממתקים. ובנוסף, היו לי הרבה דברים להתפלל עליהם. אבל זה היה סיור, לא טיול. והוא גם היה שונה. מיד כשירדנו מהאוטובוס הבחנתי בשני אנשים לבושים בגדים מרושלים ומסמורטטים, ומחטטים בפח. סובבתי את הראש. זה הגעיל אותי. בהמשך, בכניסה לכותל, עברנו על פני מספר קבצניות שישבו חלקן בראשים שמוטים וחלקן קוראות "צדקה, צדקה". הענקתי להן את המטבעות שאמא נתנה לי, למרות שלא ממש הבנתי אותן. הנעתי בראשי בחוסר הבנה והמשכתי פנימה. כשהתייצבתי בסמוך לאבני הכותל העתיקות ונשמתי את קדושתן, חשתי להתפלל. לפתע נעמדה לידי אשה נמוכה, שאך נגעו אצבעותיה בכותל - פרצה בבכי תמרורים. "עזור לי, רבש"ע" היא קראה. ואני שמעתי בשתי אוזני, אפילו שניסיתי לא להקשיב. "שמור על הבנים שלי, שלך. על יצחק וישראל הילדים הטהורים, שרק אתמול נפגעו קבות בפיגוע בידי בני עוולה. עזור להם במלחמה על חייהם! והביטוח, והנושים מאין אמצא כסף לשלם? כבר כמה חודשים אין לי עבודה קבועה. הוי, כמה אפשר, רבש"ע! אל תשאיר אותי לבד!" ואני שומעת, ודמעות חמות זולגות מעיני. "אל ה' בצרתה לי, ממעמקים קראתיך". ועוד אילו מעמקים. האישה ממשיכה ואני איתה. אני לא מכירה אותה, בחיים לא ראיתי אותה לפני כן. אבל אני מרגישה שהיא נדעה לי בלב בפנים בפנים. לא להאמין איזה צרות יש לאנשים. כתוב תגובה לכתבה באתר הכותל המערבי. איור: רבקה למפרט

22 שמים אתר חדש באוויר כותבים את הדור הבא! כסלו יא בית המקדש אירועים חדשות טכנולוגיה אריאל תורת חיים בעז! הדרכה סיפורים פנאי ותרבות חברתי וידאו בלוגים ארץ ישראל לימודים חזרה לתוכן